יַלְדָּה אַחַת בָּאָה לַגַּן עִם דֻּבִּי כָּחֹל
וְאָמְרָה: "זֶה שֶׁלִּי."
"נָכוֹן," אָמְרָה לָהּ הַגַּנֶּנֶת,
"הַדֻּבִּי שֶׁלָּךְ.
בֹּקֶר טוֹב!
בּוֹאִי תִּכָּנְסִי לַגַּן."
בכל זמן ובכל מקום בעולם יש ילד או ילדה שאומרים "זה שלי". אלה מילים שמעלות חיוך של הזדהות על פניהם
של הילדים והוריהם, מילים שמבהירות שהילדים פוגשים את ה"אני" שבהם.
הספר זה שלי נוצר מתוך מציאות חיים יום־יומית, והוא מבקש להעניק לילד ולסביבתו הקרובה הכרה בקיומו של
הצורך להרגיש בעלות, שהוא צורך בסיסי בשלבי התפתחותו של כל ילד. לצד הצורך הזה מתגבשת גם הנכונוּת
לחלוק עם הזולת ולשתף, שהיא ערך נלמד ונרכש במסגרת החברתית.
