גַּאיָה בָּר מֵעוֹלָם לֹא חָשְׁבָה שֶׁהִיא רוֹצָה גֶּבֶס, עַד שֶׁנָּטָלִי הַמְשַׁעֲמֶמֶת שָׁבְרָה אֶת יָדָהּ. עַכְשָׁו כָּל מַה שֶּׁמַּעֲסִיק אֶת גַּאיָה זֶה אֵיךְ לְהַשִּׂיג גֶּבֶס אוֹ לְפָחוֹת לֵהָנוֹת מֵהַתְּהִלָּה וּמֵהַפִּנּוּק שֶׁהָאֲבִיזָר הַזֶּה מַעֲנִיק לְנָטָלִי.
לֹא רַק שֶׁנָּטָלִי זוֹכָה לְיוֹתֵר מִדַּי תְּשׂוּמֶת לֵב, גְּבֶרֶת נַחְמָנִי גַּם בִּקְשָׁה מֵהַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל גַּאיָה, יָעֵל, לִהְיוֹת הַחֲבֵרָה וְהָעוֹזֶרֶת שֶׁל נָטָלִי. זֶה הָיָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר כְּשֶׁנָּטָלִי תָּפְסָה אֶת מְקוֹמָהּ בַּתַּחֲרוּת, וְהַפַּעַם אֵין סִכּוּי שֶׁגַּאיָה תַּרְשֶׁה לְנָטָלִי לִגְנֹב מִמֶּנָּה גַּם אֶת חֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה.
הַאִם גַּאיָה תְּגַלֶּה אֵיךְ לִשְׁמֹר עַל הַחֲבֵרוּת שֶׁלָּהּ עִם יָעֵל, כָּל עוֹד הָעֲצָמוֹת שֶׁלָּהּ שְׁלֵמוֹת? אִלּוּ רַק הָיוּ לָהּ מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ סְגֻלִּים וּמְנַצְנְצִים, הִיא בְּוַדַּאי הָיְתָה מַגְשִׁימָה אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיהָ.