אֵלִי, סַאמֶר וְיַסְמִין מִתְרַגְּשׁוֹת לִקְרַאת בִּקּוּרָן בַּמַּאֲפִיָּה הַמְּתוּקָה,
שָׁם הֵן אֲמוּרוֹת לִצְפּוֹת בְּתַחֲרוּת הָאֲפִיָּה הַשְּׁנָתִית.
אֲבָל עַד מְהֵרָה מַגִּיעוֹת גַּם הַמַּלְכָּה אֵיבָה הַמִּרְשַׁעַת
וְרוּחוֹת הַסְּעָרָה הָאֲיֻמּוֹת שֶׁלָּהּ כְּדֵי לַהֲרֹס אֶת הַחֲגִיגָה.
הַאִם הַבָּנוֹת יַצְלִיחוּ לִמְצֹא דֶּרֶךְ לְנַצֵּחַ בַּתַּחֲרוּת
וּלְקַבֵּל אֶת כַּדּוּרֵי הַסֻּכָּר הַכְּסוּפִים
שֶׁהֵן זְקוּקוֹת לָהֶם כְּדֵי לַעְזֹר לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ שָׂשׂוֹן?